דינמיקה קבוצתית – "שינויים בלבד"

עוד לא נתקלתי במישהו/מישהי שמצליח ליהנות מהתהליך של מבדקי מצב, או כפי שהם מוכרים בשם – דינמיקה קבוצתית.
התגובות לדינמיקה נעות מאי-נוחות, תחושה של זיוף, ועד לתיאורים של "סבל" וממש "שנאה" לסיטואציה.

ניסיתי לחשוב למה קיימת מידה כזאת גבוהה של אנטגוניזם לתהליך… אפשר להתמקד במספר גורמים "כלליים" וכמה ספציפיים.

אין ספק שתהליך הדינמיקה הקבוצתית הוא מצב טעון בהרבה לחצים, בתחושה ש"אם אני לא מדבר עכשיו, אני מפספס", באי-בהירות מה הציפיות, בתחושה של חוסר טבעיות ובסיטואציה שנראית כמו משחק או הצגה.

הכי קשה ספציפית לאנשים שצריכים זמן. זמן ל"התחלות", זמן להסתגלות. כמובן קשה לאנשים יותר סגורים או אוטונומיים – ששומרים על גבולותיהם. אבל נראה לי שהכי קשה לאנשים עם סוג של "פחד קהל". קחו אותם בסיטואציה של 1:1 והם במיטבם. הציבו אותם מול קבוצת אנשים – והם מינוריים – ביחס לפוטנציאל שלהם.

מה עושים?

- הכי חשוב הוא למתן את תחושת ההתנגדות לסיטואציה. מי שמגיע עם "נוגדנים" – ישקף זאת בדינמיקה. הוא ינוע מציניות-זלזול, עד לחוסר שיתוף פעולה אופרטיבי. סיכוייו להצליח במבדק הקבוצתי מצומצמים מראש.

איך ממתנים נוגדנים? כרגיל, "הכל בראש". הכל עניין של החלטה. אני מרבה לומר לאנשים שמגיעים להכנה לדינמיקה לנסות ליהנות מהתהליך, לפחות להפיק סוג של חוויה או למידה. באופן מיידי, גם הנוכחות תשתקף טוב יותר.

- מה עוד? לפעול עם האנשים בדינמיקה, לא נגדם. חשוב לשקף דומיננטיות מסויימת ויכולת הובלה – אבל לא בכל מחיר. כדאי יותר לחפש שיתופי פעולה הגיוניים, ובעיקר לפעול באופן שמקדם אופרטיבית את המשימה או הסימולציה.

- כדאי גם לחשוב באופן "רחב". קצת מאמץ חשיבתי לא יזיק. הדילמות הניתנות במבדקי המצב יכולות להיות תיאורטיות או מעשיות מאד – אבל תמיד חשיבה יצירתית, רעיון ייחודי, מהווה יתרון מצויין.

- והכי חשוב, לא להיכנס לפינות. לא להיות העקשן, הפרובוקטור, המצחיק הקבוצתי או השתלטן. למצוא את המקום המקדם, האופרטיבי (הכי חשוב!), התקשורתי אבל גם האנושי.

וכמובן, לחשוב חיובי!
בהצלחה!

תנו למומחים שלנו למצוא לכם עבודה! להרשמה למערכת ההשמה של MIT